מי אנחנו כשמשאירים אותנו לבד בחדר

איזה שבוע משוגע עבר עלינו.
עבורי באופן אישי הפסח הזה היה אחד המשמעותיים ביותר במסע הפרטי שלי, וממה שאני קורא סביבי, גם עבור מלא אנשים נוספים.
קיבלנו/קיבלתי יציאת מצריים אמיתית. משטיפונות ואסונות, דרך מלחמות ותאונות. חופש וכאב, מוות ותקומה הכול התערבב לו ביחד.

בשבועות האחרונים אני מתעסק המון בנושא הזה של חופש בחירה.
בתכונה האנושית הייחודית הזאת. זאת שמייצרת את עושר החוויות האנושיות המופלאות כל כך.

זאת שהיא התגשמות האלוהות במרחב התלת מימדי הזה.

והיקום, כמו שהוא יודע, שולח לי כל הזמן פיסות מידע ונקודות מבט חדשות כדי להשלים עוד חלקים בפאזל הזה.
פה איזה סטורי באינסטגרם, שם איזה משפט בסדרת טלוויזיה (מזל שהיקום מאוד סלחן עם המדיות שאני צורך ולא מחביא את כל המסרים החשובים ב ״רומן רוסי״).
אבל אם מסתכלים בין הטיפות אפשר למצוא תובנות על גירוש אדם וחווה מגן עדן, ועל הקסם שבקיום במימד השלישי.

חופש הבחירה. הברכה והקללה הגדולים ביותר שלנו.

המסע שלנו מרגע הגירוש מגן עדן.

הפילוסוף הדני קירקגור (גם בדנמרק יצא לי להיות החודש..מעניין) אמר שחרדה היא הרגש שקדם ל ״חטא הראשון״, 

רגע לפני שאדם נגס בתפוח עץ הדעת, הופיעה בו החרדה, מאחר שזה הרגע הראשון בו עמדה בפניו זכות הבחירה החופשית.

כדי לחוות את חווית הקיום האנושי, היינו חייבים לעזוב את גן העדן.
היינו חייבים לצאת מעולם בו הכל נגיש וזמין לנו אך ללא בחירה חופשית, לעולם בו נגסנו מעץ הדעת, ואנו בני מוות.

״גן העדן״ – עולם בו הכל זמין, ופשוט, וחיובי. 

עולם בו אפשר לאכול את כל הפרי המשובח והחינמי שקיבלנו, ללא הצורך בזעת אפנו, ללא צער גידול הבנים, הוא לא ״מושלם״ כמו שדימינו.

הוא לא מקום לשאוף אליו. כי שם, אין לנו את מרחב הבחירה החופשית. 

אנחנו נעים על האדמה כמו כל חיה אחרת, נהנים מטובו של הטבע, אבל חסרים את היכולת לבחור.

החוויה האנושית היא השילוב הקסום בין היכולת לשכוח קצת מאיפה באנו (עולמות גבוהים של רוח ואנרגיה של אהבה), 

ועם זאת התודעה והיכולת להתבונן באדם שחווה את חיינו. הנקודה העדינה הזאת, שהיא המימד השלישי בו אנו חיים.

מרחב בו אנחנו מעל תודעת החיה הפועלת רק על פי הציווי הביולוגי, אבל גם קצת מתחת לתודעת האהבה והאחד המלאה של הרוח שלנו, 

היא המקום בו מתקיימת הבחירה החופשית. 

תתבלו את זה בחיים שהם משחק מוגבל בזמן, וקבלנו תמהיל מושלם לניסוי המשוגע הזה של אלוהות שמתממשת בגוף פיזי ומחוברת לרוח.

כל זה מזכיר לי קצת את המקום הספציפי בו אנחנו נמצאים עכשיו.
ההבנה שעלינו לצאת מגן העדן שבנינו לנו.

לאורך השנים ניסינו לשחזר את חוויית גן העדן ש ״שנלקחה״ מאיתנו, והסכמנו, צעד אחרי צעד, לוותר יותר ויותר על חופש הבחירה שלנו, למען ביטחון ונוחות. למען ״חיי הנצח״ ולמען ״שפע ללא זיעת אפיים״.

והנה אנחנו ניצבים בצומת בה כמעט וחזרנו לשם. אנחנו מתנהלים באוטומטים של חיות (במובן של פעולה מתוך צורך ביולוגי ללא חשיבה עצמאית),

ושוכחים את החיבור הרוחני שלנו.
אנחנו מנסים לשחזר שוב ושוב את חוויית גן העדן שלנו (גם אם זה לא נראה ככה).

אני מרגיש, שגם ברמה האישית וגם ברמה הגלובלית המסע עכשיו הוא שוב למרחבי הבחירה החופשית.

המוכנות לנגוס שוב בתפוח, לשחרר את מערכת היחסים שלנו עם המציאות שמבוססת על ״אדונים ומשרתים״ בעבור נוחות וביטחון (הדיל שהיה לנו עם אלוהים בגן עדן), ולהתבגר. להתחבר שוב לכוח המופלא של החוויה האנושית. של חופש הבחירה.

למה זה כל כך משמעותי? כי זאת הדרך היחידה שמאפשרת לנו לבחון את טבענו האמיתי.
מי אנחנו באמת כשמשאירים אותנו לבד בחדר (או על הכדור הזה).
זאת בגרות אמיתית. זו היצירה הגדולה של חיינו.

זאת השאלה שכל אחד מאיתנו נדרש כרגע להתמודד איתה ברמה האישית, הקבוצתית, הלאומית והגלובלית.
זה הניסוי המעניין ביותר בבריאה.

מי אנחנו כשמשאירים אותנו לבד בחדר והכל מותר. הדבר האחרון שאני יכול לאחל לכם כרגע זה חזל״ש.
אז אאחל לנו בחירות טובות.
קחו את כל הסערות שעברתם השבוע/החודש/השנה ונתבו אותם לבחירה הזאת.
מי אתם כשמשאירים אתכם לבד בחדר.